Joseph slath Beaton

השנה היא 1930 מרקש מרוקו,חלומו של אדון יוסף (ג'וזף) ביטון זצ"ל להקים בית כנסת משלו התגשם לאחר משא ומתן ארוך עם השלטונות דאז. בשנת 1934 הצליח להגשים את חלומו תמורת מסירת חדר ששימש כבית כנסת בשם: "בן סיפת" ובנוסף תשלום ע"ס 3000 פרנק (סכום כסף רב בזמנו) ששימשו למימון שיפוץ בית הכנסת בן סיפת. בתמורה לזאת אדון יוסף ביטון קיבל לידיו אישור בעלות פרטית על בית הכנסת סלאת גוזף.בית הכנסת עבר לרשותו כחוק בפסק דין וחתומים עליו מספר אנשים ובינהם מאיר אביטבול נשיא הוועד הישראלי דאז במרקש.אם תשימו לב למסמך האותנטי שהעביר לידיי שר'לי ביטון תראו שם חתימות בכתב יד ובחתימות הנקראות "חתימת כוסות". בשנים 1999- 2001 שר'לי שיפץ את בית הכנסת בסכום השווה לכחצי מליון שקל (מליון דירהם) מכיסו הפרטי וזאת כי סבו השאיר צוואה לפני מותו שלעולם לא יגבו תרומות לבית הכנסת ממתפללים וכמו כן לא יגבו כסף עבור עליה לתורה בשבתות וחגים,חתונות,בריתות בר מצווה וכו' כדי שלכל אדם תהיה את האפשרות לזכות במצוות קריאה מספר התורה גם אם אין לו אמצעים כספיים (אותי זה מאוד ריגש). כך נהג סבו בשנים עברו עד לפטירתו בשנת 1941 ובצוואתו הורה להמשיך בדרכו במימון החזקת בית הכנסת מכספי המשפחה בלבד. ביקשתי משר'לי להראות לי את בית הכנסת הוא מיד נענה לבקשתי התניע את רכבו ונסענו לכיוון בית הכנסת. בית הכנסת נמצא (מחוץ למלאח)בבניין מגורים פינתי ויש לו שני כניסות אחת מתוך חדר המדרגות והכניסה הראשית נמצאת ברחוב. כששר'לי פתח את דלת בית הכנסת התגלה לעיניי מראה מרהיב ביופיו בית כנסת מפואר ביותר - עיטורי זהב בתקרה ובקירות, ארון הקודש זמני תפילות: - לא מתקיימות תפילות כיום בבית כנסת